י. כ. מגבעתיים תאריך: 28 ליוני 2011

אני בן 51. אני חולה במחלת כרונית מתקדמת וחשוכת מרפא, עם החמרות לסירוגין. מחלתי פגעה מאד במצבי הכלכלי וביכולת עבודתי והתחלתי לחוש חוסר ביטחון כלכלי, למרות שהמעסיק הינו מבין ומתחשב.

בעצת אשתי פניתי ב- 2009 לבדיקת זכויותיי הכספיות בחברה המפרסמת שהיא מתמחית במימוש זכויות החולה. כמובן שפניתי לחברה גדולה המפרסמת שלטי חוצות גדולים ומאירי עיניים. לאחרונה, מפרסמת במקומות נוספים. מוקדנית יעילה קבעה לי פגישה עם יועץ. בחדר ההמתנה המפואר ישבו עוד לקוחות פוטנציאליים. הפגישה עם היועץ הייתה קצרה. הוא שאל כמה שאלות ועיין במסמכים עיון קצר. היועץ מיד אמר שמגיעות לי זכויות רבות ורק החברה שלהם תשיג לי את המגיע לי. האמנתי ופתחתי תיק. שילמתי ומילאתי פרטים. חתמתי על טופס ייצוג. מסרתי את החומר הרפואי. לאחר תקופה ארוכה שלא שמעתי מהחברה, יצרתי קשר טלפוני. הועברתי לבחורה שמסרה לי שהיא מנהל התיק, אותה ראיתי בחטף בעת החתימה על המסמכים. לדבריה החומר נשלח למוסדות השונים. לא אאריך בתיאורים, אולם לאחר כ-9 חודשים בהם עברתי וועדות רפואיות, הכול הסתכם בפטור ממס זמני בתקופה בה הייתי מאושפז. נדרשתי לשלם בסגנון בהחלט לא נעים. כך עשיתי.

בשל טענת אשתי ומקורבי שהתוצאה לא סבירה, פניתי שוב בסוף 2010 לבר מדיקס חברה ותיקה, קטנה יותר, עם אתר מסביר פנים באינטרנט המדווחת שהיא פועלת כגוף רפואי – "מרפאת זכויות". שוב עברתי פגישת היכרות, הפעם עם יועצת. לאחר תשאול ועיון ראשוני בחומר, היא ביקשה מרופא בכיר שהיה במקום לעיין בחומר הרפואי בענייני בצורה מקצועית. הרופא עיין ביסודיות ואמר – כנראה נוכל לעזור. יש לאסוף עוד חומר ולערוך בקופת חולים עוד בדיקה, או שתיים. הוא אמר שאין הבטחה להצלחה. הוא ציין שיסכם את החומר שמסרתי ואז תישלח לביתי רשימה של הבדיקות והמסמכים החסרים, לרבות מכתבים מקצועיים לרופאים המטפלים. כך קרה. התיק הרפואי שלי הוכן בקפידה. לפני הוועדות הרפואיות נפגשתי עם הבחורה המופקדת על התיק שלי, לוודא שהכול מוכן וכן עם רופא שסיכם בפני את הנקודות החשובות שיש להדגיש לרופאי הוועדה. ממש טיפול VIP התוצאה הייתה שונה לחלוטין: פטור ממס לצמיתות והכרה במצבי כמחלת מקצוע הקשורה חמקום העבודה שלי לפני כ- 7 שנים. מדובר במאות אלפי ₪ שקיבלתי ועוד אקבל. בהחלט התחושה של ביטחון כלכלי חזרה אלי.

אני רוצה לספר לכם על חוויה פשוט בלתי רגילה שעברתי בחברה הקטנה והאכפתית – עוד בטרם הסתיים התהליך למימוש זכויות רפואיות, הרופא הראשי של החברה נפגש עימי לבקשתו והתעניין בתיפקודי בחיים ובמקום העבודה. אמרתי לו שזה לא קשור לנושא הטיפול בי. הוא אמר – נכון, זה רק מתוך אכפתיות ולא כרוך בתשלום. סיפרתי לו על העבודה שלי. על הקשיים והחשש מפיטורין. לאחר לימוד כל הפרטים, ולאחר קבלת רשותי, הוא הרים טלפון למעסיק וביקש לשוחח עימו. בשיחה הוא שמע על אופי מקום העבודה, מהאספקטים של רפואה תעסוקתית. לאחר שבוע – חזר עם הצעה להשתלמות מקצועית לתפקיד אחר המתאים למצבי, בו אוכל לעסוק גם אם אהיה מרותק לכסא, או אפילו מהבית. אני הצעתי את התכנית למעסיק שלי. הוא קיבל אותה. לפני שבוע התחלתי בהשתלמות. זו הייתה חוויה של פעם ראשונה בחיים שאדם מקצועי ראה אותי, ולא רק את המחלה, או הכסף שמאחורי הזכויות.